רוצות לדעת מה גרם לילד להעניש את עצמו ולהתיישב בפינה, בלי שאף אחד יגיד לו?

רוצות לדעת מה גרם לילד לתחושת החרטה החיובית על מעשה שלילי?

איך נוכל לעורר את הרגישות והמוסריות של הילד לסביבה?

טוב, ניגש ישירות לעניין.

כותבת לכן כאן את המכתב המרגש ששלחה לי אהובי.

אהובי גננת בחינוך המיוחד באזור גוש דן, לילדים בגילאי 5/6,

וכך היא מספרת:

"בשנה האחרונה, היה לי ילד חמוד בגן, שפעמים רבות תוך כדי משחק עם ילדים,

הוא היה מתחיל להרביץ להם ולפעמים ממש למחוץ אותם,

הייתי ממש חסרת אונים מה לעשות איתו,

הגעתי לכלל החלטה –

בליווי ועצה שהיה לי ממך שכל פעם כשהוא מרביץ ומתנהג באלימות, אני לוקחת אותו לפינה ,

מביאה לו כיסא – שיתיישב, לא כעונש אלא כתוצאה,

"עכשיו אתה לא יכול לשחק עם חברך , כי לא נעים להם שאתה מרביץ להם",

וכמו שסיפרתי לך ,

הוא ילד ברמה גבוהה וכן מבין תהליכים חברתיים, ולכן ההתנהגות הזאת לפעמים מאוד קוממה אותי.

גיבשנו תוכנית ברורה, מתוך ידיעה שלטובת חינוכו אין 'להכנס' לזה רגשית, רק בצורה הכי טכנית שיכולה להיות, בלי מילים מיותרות,  להוביל אותו לפינה, בעקביות ורוגע.

כך עשיתי פעם אחר פעם.

יום אחד,  בעודי עסוקה מאוד עם ילדים אחרים וכך גם הצוות הנוסף,

התפתחה שוב פעם תגרה, כשהילד הזה כמובן עומד מאחוריו,

עוד לא הספקתי להגיב או לגשת אליו, ומול עיננו המתעגלות,

מפסיק הילד את התגרה, לוקח לעצמו כיסא וגורר אותו לפינה ומתיישב לכמה דקות…

זה היה מדהים לראות איך הילד עצמו הבין שלמעשה שלו יש תוצאה

וזה לא קשור לאף אחד אחר מלבד לו עצמו,

זאת אומרת, אף אחד לא רב איתו, לא הגננת ולא הסייעת, אלא הוא עם מצפונו

והוא צריך ליישב את עצמו עם מעשיו…

לאחר תקופה של התמודדות רצופה  חוינו שינוי של ממש בהתנהגות הילד

ומינון האלימות ירד משמעותית"

 4 הכללים המנצחים ליציאה ממאבק ולמידת חוקי העולם

אז אביא בפניכן את ארבעת הדברים שיובילו אותכן למקום המדהים של יציאה מהמאבק והילד לומד את חוקי העולם בעצמו, ללא תיווך דבר שיוביל אותו בסופו של דבר לשינוי משמעותי:

1. עזיבת תחושת המאבק והנקמה- כשאנחנו נבין שהכעס תחושת המאבק ואפי' לפעמים תחושת נקמה לא תוביל אותנו ובטח שלא את הילד לשום מקום, יקל עלינו מאוד להשיג את המטרה, ובטווח הארוך זה ייהפך לנו להרגל ולילד ללמידה.

נדמיין לעצמינו – שמורה הנהיגה מתעצבן על המתלמד, למה הוא נוסע כך ולא  אחרת או בנתיב הזה וכ' והוא עדיין בשיעור הראשון…נצחק עליו בליבנו: מה אתה מתעצבן, זה יעזור לך? כך בואו ונחשוב על עצמינו.

1. מעשה קבוע- כשהילד חוזר על מעשה לא ראוי שוב ושוב, הגענו לכלל החלטה שהילד צריך לראות תוצאה, נצטרך להקפיד שתמיד,אבל תמיד תהיה תוצאה קבועה.

אם זו החלטה שיכנס לחדר לשתי דקות, אז זה יהיה כל פעם ולא נחליף כל יום למשהו אחר, הילד ידע שכל פעם לאחר המעשה הוא בחדר.

1. תוצאה מתבקשת- לחפש תוצאה מתבקשת משהו כעין מידה כנגד מידה, אם הוא מרביץ – הוא נכנס לחדר כדי להתרחק ולשמור על האחרים, אם הוא בורח לכביש הוא צריך כל הזמן לתת יד ולא יכול לרוץ כשאר אחיו, אם הוא לא חוזר בזמן אז הוא לא יוצא מהבית בלי ליווי.

1. עקביות- עקביות ושוב עקביות, אף פעם לא לוותר באמירות כמו: "טוב הפעם הוא עייף שלא יכנס לחדר…", הילד מזהה את החולשה ויכול לנצל אותה, ולפעמים לנסות את מזלו כי אולי הפעם לא יצטרך להכנס לחדר

ואת לא אשמה אמא, אם עד היום לא הצלחת, צריך את הטכניקות הנכונות להצלחה, בעז"ה כשתיישמי אותם תחווי שינוי!