עניתי בשאלה קודמת…

1. ברגע שאני מבקשת משהו אני מאוד רוצה שיקרה נס והיא תקשיב אבל יודעת בוודאות שזה לא יקרה .
2. תסכול מהידיעה שאבקש עוד מאתיים פעם גם באיומים היא כבר לא סופרת אותי .
3. היא אוהבת לסנג'ר ולקבוע לא אוהבת שאומרים לה מה לעשות היא פשוט לא מקשיבה

אין בינינו כבוד בכללל
אני לא מכבדת אותה מספיק והיא יותר גרוע עד כדי כך שממש לא אכפת לה ממני אני עצובה כעוסה מאיימת צורחת מענישה זה לא משנה לה

אני מרגישה שזה לא פייר שרק הנדיבים יותר תורמים בבית ומנסה לאזן ולבקש מהעצלנים יותר גם להושיט יד

הי בתיה,
והצוות המדהים
עושים עבודת קודש שכל אמא בישראל תזכה להתחבר לעצמה ולאמהות שלה ממקום טהור ואמיתי.
ובאמת לזכות להיות הן עצמן , חזקות ובטוחן בעצמן ללא בלבולים מחשבתית ורגשית, ביקורת עצמית ופיזור הנפש.
ב"ה אין לי לחץ ואי נוחות ובקשה מהילד.
אני מבקשת מהילד באופן סמכותי ללא מעורבות רגשית ולא משתמע לשתי פנים.
מוקירה. ומעריכה,
צופיה חריר

בס"ד
1. מרגישה לחץ ופחד מהתגובה שלו, שמעידה עלי שאין לי סמכות ושלא סופרים אותי ואני לא יודעת באמת לנהל בית ולהיות אמא. וגם, לחץ מעצמי,. איך תהיה לי סבלנות להכיל את התגובה ומה לעשות? לאיים? להעניש? לבקש שוב? להכיל? חוסר אונים
2. כנל 1.
3. מרגישה מראש שזה אבוד, שהוא ילחם. מרגישה תיסכול למה זה לא מובן מאליו שצריך לשים משחקים במקום או ליטול ידיים בבוקר????

1. לעיתים יש לי אי נוחות לבקש
ולעיתים אני זורקת בקשות באויר בלי בכלל להיות נוכחת במיינד בסיטואציה
2.חשה שלא רואים אותי, שאני יכולה לבקש עשרות פעמים והדברים לא נעשים
חשה תסכול/ חוסר אונים/ ניצול
3.עסוקים יותר מידי במסכים : יודעים לשחק על החולשה שלי שאני לא מספיק אסרטיבית איתם

כן, מרגישה אי נעימות,
מרגישה מהצד שלי.. שאולי היא תסכים.. או היא גם ככה היתה בבית כל היום.. עוד אני אתן משימות?
בטוח היא לא תרצה, ואפילו תתפרץ, עדיף לא לבקש.. לפעמים.

אכן יש לי לחץ ואי נוחות מעצם הבקשה
מהצד שלי- מכיוון שאני מבקשת ממנו לעשות משהו שהוא לא רוצה , או שזה גדול עליו, ז"א אני בעצם מחייבת אותו לעשות משהו שהוא בנגוד לרצונו
מצד הילד-אני מצפה ממנו לכבד את רצוני
לכבד הורים ולהשמע לי כי זה בעצם לטובתו
ומשתדלת להסביר לילד שאמא הכי יודעת מה הכי טוב לילד שלה, והיא לא מבקשת סתם, היא מבקשת כי אמא הכי רוצה בטובתו ובשביל שיגדל ויהיה לו טוב ואמא הכי אוהבת אותו בעולם

מוריה כהן –
1. אין לי לחץ לבקש אבל אני הרבה פעמים מרגישה שהילדים לא מבינים את הבקשה שלי…
(יש לי כמה ילדים עם בעיות קשב) ואני שמה לב שיש להם קושי בהוראות מורכבות וזה דורש ממני להסביר יותר את ההוראות לבדוק שהם אכן שמעו אותי וכו' וגם אח"כ הם איטיים מאוד .
2. כלפי הילדים – אני יודעת שהם מסוגלים וזה תלוי ברצון שלהם או בזמן שביקשתי (אמצע משחק או שקועים במשהו וכו')
אני לפעמים מרגישה שוטרת כדי שהם יבצעו את הבקשה .
3. כלפי עצמי – אני מתעייפת מזה מאוד… לתזז אותם או להסביר להם את הבקשה במיוחד בזמנים לחוצים .כמו זמן השכבה ערב שבת וכו'
מה גם שאני מטבעי מאד זריזה וחרוצה וקשה לי עם האיטות שלהם

התשובות לשאלות:
1. לפעמים יש לי לחץ כשאני מבקשת מהילדים לסדר את החדר שלהם כי אני רוצה שהבית יהיה מסודר מהר כמה שיותר, ולפעמים יש להם את כל הזמן שבעולם וזה מתסכל ומשגע אותי.
2. האי נוחות שאני חשה זה תסכול מזה שהם לא מסדרים מיד ואני צריכה לבקש שוב ושוב. לפעמים אני באמת מרגישה נודניקית. לחץ מאוירה לא נעימה כי זה גורם לבעלי לצעוק ולכעוס עליהם (בצדק..) ואני רוצה למנוע את זה אך נראה שלפעמים הם מחכים לצעקות ולגערות.
3. כלפי הילדים אני סומכת עליהם שהם מסוגלים כי הם מוכיחים לי הרבה פעמים שהם מסוגלים לתקתק את הבית כשהם רוצים, אבל זה מבלבל אותי שיש פעמים שהם מורחים את הזמן וזה מוציא אותי לפעמים מהרוגע והשלווה שלי. לא מצליחה להבין במה המרץ שלהם תלוי.

1. כן יש לי לחץ מסוים, האם היא תיענה לבקשה להתפנות בשירותים או לא.
2. אני מרגישה לא בנח שהכנסתי אותה לתהליך אולי בניגוד לרצונה. מרגישה אשמה ורחמים שכואבת לה הבטן כי היא מתאפקת הרבה. מרגישה חוסר ביטחון מול אנשים מסביב שמבקרים את הגמילה.
3. היא לא נענית משתי סיבות- פחד מלשבת על האסלה וכן רצון לשלוט בגופה ובצרכיה.

1) לפעמים קיימת אי נוחות, תלוי ממי אני מבקשת, אין לי כוח לעמוד על שלי אם יסרב ויש כאלה…
2) מהצד שלי אי הנוחות היא שאצטרך לעמוד על כך בתוקף שיבצע את המוטל עליו וזה מתיש…
3) לא פחד מצד הילד, אבל סוג של יאוש, בשביל מה לבקש, עדיף לעשות לבד.

למרות זאת כן מבקשת לפעמים זורם לפעמים לא.

אני מרגישה לחץ כשאני מבקשת, סוג של מתח פנימי ודופק גבוה.
מרגישה שאני חופרת בבקשות שלי מהילדים, מנסה להיות כל הזמן בשליטה. גם כשאני רגע לא לידם יש לי דחף לקרוא להם כאילו רוצה אותם כל הזמן לידי. מבקשת מהם מלא משימות, משימה אחר משימה גם כשעוד לא ביצעו אותן.
הילדים כבר מותשים מלשמוע אותי כל הזמן דורשת, אין להם רגע להתרכז כמו שהם רוצים במשחק שלהם או מה שהם עושים. כל הזמן אני מדברת אליהם או מבקשת מהם דברים.

טרי מהיום. ממש ניסיתי לבחון מה קורה לי ולמה אני מרגישה לחוצה

מרגישה שאולי מעמיסה עליהם למרות שאני לא מבקשת דברים גבוהים. וכמו שלי אין כוח לעשות דברים מסוימים אז גם להם אין.
וגם שבבקשה שלי כבר אני יודעת שלא ישמעו לי . אז כועסת עליהם כבר כשמבקשת..