קשה לי מאאאאאוד בנושא האכילה של בני בן השלוש עוד מעט.זה אוכל אותי ממש עד הסוףףף
בעוד שנה אני רואה פחות או יותר אותה תמונה
בעוד עשר שנים זה מסתדר לגמרי בעזרת השם.
מה שחוסם אותי מלהאמין בילד זה שלקחתי על עצמי את כללללל האחריות וקשה לי מאוד לשחרר
על אף שאני יודעת שרק זו התרופה למחלה.
יעל
4 years לפני
אני רואה את הילד שלי מתבטא נכון בדיבור בפה ולא משתמש עם הידיים. בנוסף, אני רואה אותו גם יבש בבוקר.
אני מאמינה בו הוא יכול ומסוגל אם רוצה
שני
4 years לפני
בעוד שנה אני רואה אותו לצערי עדיין מכור למסכים לא תה עדיין מחפשת את החצאיות הקצרות בלי גרביים…
בעוד 10 שנים אני מאמינה שיהיה יותר טוב בע"ה הוא יתבגר ויקח יותר אחריות על המעשים שלו בטח כסר יהיה נשוי בע"ה. והיא בעוד10 שנים נראה לי עדיין מחפשת אחר האופנה.. אולי פחות מהיום אבל אני רואה כמה היא עמוק בפנים.. מעכשיט אומרת לנו שהיא בטוח תוציא פוני מהמטפחת..
אני ממש מתפללת שאצליח ליישם את המיני קורס הזה וממש להיות אמא טובה ובטוחה בעצמה עם משמעת וגבולות ואז אולי הכל ישתנה בע"ה!
אנןנימי
4 years לפני
בעוד שנה מקווה שיגמל ממסכים מה יהיה בעוד 10 שנים רק השם יודע הפחד שלי שהוא יעשה מאחורי הגב שלי דברים שאני לא מרשה , בסה"כ יש לי בבית בחור מדהים אבל אמרתי לו היום שמשבוע הבא אין מחשב רק בשביל לכתוב דברי תורה אבל מקווה שאני יצליח רוצה שיעלה לישון מוקדם
סיון
4 years לפני
אני רואה את הילדה שלי בת ה 10 מקבלת החלטה שהיא רוצה לעשות שינוי. שיהיה לה נעים בלימודים ויותר ביטחון בחברה. שיהיו לה עיסוקים (חוגים/גירויים) שישמחו אותה וכך יהיה לה יותר נעים ורגוע בחיי היום יום. שהיא יותר משוחררת, ומבינה שהכל לטובתהץ והיא עם אמא יותר סמכותית מכילה, אוהבת ושמחה.
בעוד 10 שנים, אני רואה אותה חייה עם כל המתנות היפות שהיא קיבלה מהבורא, הנפש משוחררת יציבה ומאוזנת. עם תודעה ויכולת ביטוי, עם כישורים מפותחים ופוטנציאל אדיר להמשיך לצמוח. רואה אותה כבוגרת ומכילה, אצילית ועדינה, מצחיקה ואמיצה, מעיזה אך גם כנועה, צנועה, קרובה להשם יתברך וקרובה אלינו..
מה שמפריע לי להאיחז באמונה זו הסיבה שעד היום לא הצלחתי לעורר בה שינוי ויש בי את הפחד שאני לא יצליח ואז תהיה לי ילדה מסכנה עם נפש פגועה שמחפשת את עצמה ברחובות ונמשכת לסכנות, שלא נחמדה לבריות, ללא דחיית סיפוקים, עם לב קשה, חוששת שההתנהגות שלה הם בעצם המידות שלה – אין רחמים, אין נתינה, מרוכזת בעצמה, עצלות, קנאה, אינה שמחה בחלקה וכו… השם ירחם. המשפט שהדור שלנו הוא דור התחתית מלחיץ אותי ומצד שני נותן לי כוח להשפיע ולעזור לה לתקן ולצמוח. אני מלמדת, אני שמה דגש עיקרי על דוגמא אישית – היא טוענת שאני כאמא עושה עבודה מושלמת ואני הכי טובה שבעולם, ושזה פשוט אצלה.. בלי קשר אלי. ואני, לא מוכנה לעמוד בצד ולהסיר אחריות, מצד שני – אולי רק להסיר אחריות יעבוד?
נחמי
4 years לפני
גמלתי את הבת שלי מחיתולים לפני מספר שבועות, ב"ה זה היא משתפת פעולה ממש טוב, עדיין יש נפילות פה ושם, ואני מאד חוששת מה יהיה כשהיא תעלה לגן שנה הבאה, שלא תתבלבל/תפחד שלא יהיה לה רגרסיה כמוש היה לי עם הילדים הקודמים..
אני מאמינה שעוד שנה זה יהיה מאחורינו, אבל מפחדת לשחרר ולתת אמון.. ואני יודעת שזה הצעד הנכון פשוט לתת אמון בילד שרוצה לבחור בטוב
ציפורה
4 years לפני
1. בעוד שנה אני רואה אותו מתקשה בכיתה א בהתמודדות חברתית וגם בישיבה בשיעור לאורך זמן.
2. בעוד 10 שנים …קשה לי לצפות כל כך רחוק..מרגיש לי נצח..
3. התפרצויות הזעם שלו חוסמות אותי מלתת בו אמון שהוא מסוגל לייצר אינטראקציה חברתית טובה וכן שהוא מסוגל להקשיב למבוגר סמכותי (גננת/מורה) בלי להביע כעס/התנגדות בצעקות.
ציפורה
4 years לפני
לגבי ילד נוסף..
1. בעוד שנה רואה אותו עדיין מפוזר מעט ולא אחראי לרכוש/משחקיו.
2. בעוד 10 שנים רואה אותו כנער פזרן, שבכל צורך נעזר האימא (איפה ה…. שלי?) ולא מצליח לסדר/לארגן אחריו.
3. עצם זה שכרגע הוא עדיין לא מראה סימנים של לקיחת אחריות גם על פינוי קערת דגני הבוקר שלא לדבר על משחקים, בגדים מלוכלכים, נעליים וציוד בית ספרי אחרי שימוש.
אורלי
4 years לפני
1. הילד בעוד שנה יתבגר, יהיה בכיתה א', וירגיש את כובד האחריות בלהתנהג בצורה מכובדת.
הוא ידע לדבר בצורה שממופה ממנו, כי אני אהיה במקום אחר ויאמין בו שהוא מסוגל לצמצם פערים.
2. בעוד 10 שנים, הוא יהיה אחראי לנגב את פיו ופניו, לא אצטרך לומר את דעתי ולהפחיד אותו שלא יתקרבו אליו.
כמו כן, הוא ידע להבין מדוע איני רוצה שיפגש עם חבר מסויים. וברור שהוא ידע ויבין את השפה המדוברת והכתובה, כי הוא יהיה בהבשלה אחרת.
3. חוששת מכך שיפגעו בו או ינצלו אותו.
Anonymous
4 years לפני
אני רוצה שהילד ילך לשירותים אבל הוא לא מצליח לעשות שם והוא רוצה רק טיטול
אבל בעוד שנה אני בטוחה שכבר ילך כי לא יהיה ברירה הוא כמעט בן שלוש והוא אומר שילך אז.. ואני מקווה שזה יהיה כך אבל לא יודעת איך זה יקרה באמת
זוהר
4 years לפני
1. מתקשה אבל מנסה. 2. מצליחה בגדול. 3. מהסביבה שאני נמצאת ורואה איך הבנות מתלבשות כל פעם פחות צנוע. והיצר הרע לא מוותר…וגם שבעלי כופה את דעתו ולא עובד מול הילדה בשיחה רגועה ונעימה יותר.
אביגיל
4 years לפני
עוד שנה הילד שלי לא עצבני ובוכה כשהוא חוזר מהגן. לא דורש ממני דברים כאן ועכשיו. ילד סבלני. ומתון. לא משתולל כשזה לא במקום . שמח . יודע לבקש דברים יפה . רגוע. שומע ומבין בפעם הראשונה. לא בודק גבולות כל הזמן. בעוד 10 שנים הילד שלי נער יפה וטוב לב רגוע ושלו שמח. מוכשר . מצליח בכל מעשה ידיו . חכם. אוהב טבע . וחיות. ראש טוב תלמיד חכם. חברותי .
3. שהוא בעייתי. שהוא יהיה ממורמר. שהוא מצפה ממני יותר מידי. שהוא יבוא אליי בתלונות .שהוא ישנא אותי . אני רוצה ילד שיאהב אותי. שהוא יהיה שמח. ולא מתלונן . ושייקח אחריות . ולא יבכה מייאוש אם משהו לא מסתדר לו. אלה ינסה לתקן. בסבלנות. ויהיה שמח בחלקו
יסמין
4 years לפני
1.אני רואה את הילדה שלי בוד שנה, טיםה יותר גדולה.יותר עם יציבות אבל עדין אני צריכה לשים עין עליה, להזכיר לה את הדברים.
2.ובעוד 10 שנים אני רואה אותה גדולה, קצת אובססיבי, בגלל כל הדיבורים, והזכרות וגבולות ששמתי עליה.היא לא תאכל עם הידיים בגלל שהיא הבינה שכבר לא מתאים לה אבל אם היא לבד תמשיך לאכל כמה דברים עם היד.
היא אולי לא תעשה מעמד ברחוב עם צעקות ובכיות..אבל תהיה קצת ביישנית…
3.משחוסם אותי להאמין בילדה שלי זה שחושבת שהיא לא כיולה לשלוט על עצמה.אין לה סביבה רגועה שמעניקה לה הכח והרוגע כדי להתנהג וללכת בחיים ברוגע.מרגישה שיש לה הרבה עצבים ותוכה ובתוכי.
חסרה םי הרבה אהבה ואמונה כלפיה.
שני
3 years לפני
1. אני רואה ומקווה בעזרת השם שיתמודדו ויכינו לבד שיעורים.
2. אני רואה אותם מצליחים.
3. מרוב שהם אומרים שהם לא יודעים ואמא תעזרי לנו נראה שהם לא מאמינים בצמם, עם כל התסכול שלי שהם לא מצליחים לבד אני משתדלת לשדר להם שאני מאמינה בהם שיצליחו לבד, ופחד שבעוד שנה ויותר לא אראה את זה קורה אלא חלילה נשאר אותו דבר.
פנינה
3 years לפני
יש לי ילדה שמאד מפחדת. בלילה אם אני נמצאת בסלון, היא לא תלך לחדר לבד… וכן לא נותת לי להרדם לפניה ומבקשת כל לילה שאבטיח לה שלא אסגור את הדלת של החדר שלי…
בעוד שנה אני רואה אותה באותו מצב
בעוד 10 שנים… היא תהיה בת 18… חושבת שיהיה הרבה הרבה יותר טוב… אבל לא יודעת אם 100%
אני חושבת שזה בגלל שפחד לא לגמרי בשליטה שלנו… אנחנו מתחילות לדמיין ולדמיין ואפילו שאנו מנסים להרגיע את עצמינו, לא תמיד זה עובד… במיוחד לגבי פחד מגנבים… אנו גרים בברזיל ותמיד שומעים סיפורים על גנבים… אז למה שהיא תחשב שזה קורה רק לחברות ורק לה לעולם לא יקרה?? (גם אני מפחדת אם אני נמצאת ברחוב ויש באזור גוי שנראה מסוכן…) אולי אני המשדרת את הפחד??
פנינה
3 years לפני
יש לי ילדה שמאד מפחדת. בלילה אם אני נמצאת בסלון, היא לא תלך לחדר לבד… וכן לא נותת לי להרדם לפניה ומבקשת כל לילה שאבטיח לה שלא אסגור את הדלת של החדר שלי…
בעוד שנה אני רואה אותה באותו מצב
בעוד 10 שנים… היא תהיה בת 18… חושבת שיהיה הרבה הרבה יותר טוב… אבל לא יודעת אם 100%
אני חושבת שזה בגלל שפחד לא לגמרי בשליטה שלנו… אנחנו מתחילות לדמיין ולדמיין ואפילו שאנו מנסים להרגיע את עצמינו, לא תמיד זה עובד… במיוחד לגבי פחד מגנבים… אנו גרים בברזיל ותמיד שומעים סיפורים על גנבים… אז למה שהיא תחשב שזה קורה רק לחברות ורק לה לעולם לא יקרה?? (גם אני מפחדת אם אני נמצאת ברחוב ויש באזור גוי שנראה מסוכן…) אולי אני המשדרת את הפחד??
Anonymous
3 years לפני
לגבי השאלה -מהן האמונות שחוסמות אותי מלהאמין בילד
לעיתים זה יושב על העבר שלנו בתור ילדות
נערות ,בחורות סמינר
לא תמיד ההורים שחררו במובן החיובי והאמינו
בצעדים או בדעות שלנו
והנה אנחנו כבר אימהות ופתאום זה פוגש אותנו שאנחנו רוצות לתת אמון בילדים שלנו ….
אנחנו צריכות המון כלים כדי לא לעשות טעויות
קשה לי מאאאאאוד בנושא האכילה של בני בן השלוש עוד מעט.זה אוכל אותי ממש עד הסוףףף
בעוד שנה אני רואה פחות או יותר אותה תמונה
בעוד עשר שנים זה מסתדר לגמרי בעזרת השם.
מה שחוסם אותי מלהאמין בילד זה שלקחתי על עצמי את כללללל האחריות וקשה לי מאוד לשחרר
על אף שאני יודעת שרק זו התרופה למחלה.
אני רואה את הילד שלי מתבטא נכון בדיבור בפה ולא משתמש עם הידיים. בנוסף, אני רואה אותו גם יבש בבוקר.
אני מאמינה בו הוא יכול ומסוגל אם רוצה
בעוד שנה אני רואה אותו לצערי עדיין מכור למסכים לא תה עדיין מחפשת את החצאיות הקצרות בלי גרביים…
בעוד 10 שנים אני מאמינה שיהיה יותר טוב בע"ה הוא יתבגר ויקח יותר אחריות על המעשים שלו בטח כסר יהיה נשוי בע"ה. והיא בעוד10 שנים נראה לי עדיין מחפשת אחר האופנה.. אולי פחות מהיום אבל אני רואה כמה היא עמוק בפנים.. מעכשיט אומרת לנו שהיא בטוח תוציא פוני מהמטפחת..
אני ממש מתפללת שאצליח ליישם את המיני קורס הזה וממש להיות אמא טובה ובטוחה בעצמה עם משמעת וגבולות ואז אולי הכל ישתנה בע"ה!
בעוד שנה מקווה שיגמל ממסכים מה יהיה בעוד 10 שנים רק השם יודע הפחד שלי שהוא יעשה מאחורי הגב שלי דברים שאני לא מרשה , בסה"כ יש לי בבית בחור מדהים אבל אמרתי לו היום שמשבוע הבא אין מחשב רק בשביל לכתוב דברי תורה אבל מקווה שאני יצליח רוצה שיעלה לישון מוקדם
אני רואה את הילדה שלי בת ה 10 מקבלת החלטה שהיא רוצה לעשות שינוי. שיהיה לה נעים בלימודים ויותר ביטחון בחברה. שיהיו לה עיסוקים (חוגים/גירויים) שישמחו אותה וכך יהיה לה יותר נעים ורגוע בחיי היום יום. שהיא יותר משוחררת, ומבינה שהכל לטובתהץ והיא עם אמא יותר סמכותית מכילה, אוהבת ושמחה.
בעוד 10 שנים, אני רואה אותה חייה עם כל המתנות היפות שהיא קיבלה מהבורא, הנפש משוחררת יציבה ומאוזנת. עם תודעה ויכולת ביטוי, עם כישורים מפותחים ופוטנציאל אדיר להמשיך לצמוח. רואה אותה כבוגרת ומכילה, אצילית ועדינה, מצחיקה ואמיצה, מעיזה אך גם כנועה, צנועה, קרובה להשם יתברך וקרובה אלינו..
מה שמפריע לי להאיחז באמונה זו הסיבה שעד היום לא הצלחתי לעורר בה שינוי ויש בי את הפחד שאני לא יצליח ואז תהיה לי ילדה מסכנה עם נפש פגועה שמחפשת את עצמה ברחובות ונמשכת לסכנות, שלא נחמדה לבריות, ללא דחיית סיפוקים, עם לב קשה, חוששת שההתנהגות שלה הם בעצם המידות שלה – אין רחמים, אין נתינה, מרוכזת בעצמה, עצלות, קנאה, אינה שמחה בחלקה וכו… השם ירחם. המשפט שהדור שלנו הוא דור התחתית מלחיץ אותי ומצד שני נותן לי כוח להשפיע ולעזור לה לתקן ולצמוח. אני מלמדת, אני שמה דגש עיקרי על דוגמא אישית – היא טוענת שאני כאמא עושה עבודה מושלמת ואני הכי טובה שבעולם, ושזה פשוט אצלה.. בלי קשר אלי. ואני, לא מוכנה לעמוד בצד ולהסיר אחריות, מצד שני – אולי רק להסיר אחריות יעבוד?
גמלתי את הבת שלי מחיתולים לפני מספר שבועות, ב"ה זה היא משתפת פעולה ממש טוב, עדיין יש נפילות פה ושם, ואני מאד חוששת מה יהיה כשהיא תעלה לגן שנה הבאה, שלא תתבלבל/תפחד שלא יהיה לה רגרסיה כמוש היה לי עם הילדים הקודמים..
אני מאמינה שעוד שנה זה יהיה מאחורינו, אבל מפחדת לשחרר ולתת אמון.. ואני יודעת שזה הצעד הנכון פשוט לתת אמון בילד שרוצה לבחור בטוב
1. בעוד שנה אני רואה אותו מתקשה בכיתה א בהתמודדות חברתית וגם בישיבה בשיעור לאורך זמן.
2. בעוד 10 שנים …קשה לי לצפות כל כך רחוק..מרגיש לי נצח..
3. התפרצויות הזעם שלו חוסמות אותי מלתת בו אמון שהוא מסוגל לייצר אינטראקציה חברתית טובה וכן שהוא מסוגל להקשיב למבוגר סמכותי (גננת/מורה) בלי להביע כעס/התנגדות בצעקות.
לגבי ילד נוסף..
1. בעוד שנה רואה אותו עדיין מפוזר מעט ולא אחראי לרכוש/משחקיו.
2. בעוד 10 שנים רואה אותו כנער פזרן, שבכל צורך נעזר האימא (איפה ה…. שלי?) ולא מצליח לסדר/לארגן אחריו.
3. עצם זה שכרגע הוא עדיין לא מראה סימנים של לקיחת אחריות גם על פינוי קערת דגני הבוקר שלא לדבר על משחקים, בגדים מלוכלכים, נעליים וציוד בית ספרי אחרי שימוש.
1. הילד בעוד שנה יתבגר, יהיה בכיתה א', וירגיש את כובד האחריות בלהתנהג בצורה מכובדת.
הוא ידע לדבר בצורה שממופה ממנו, כי אני אהיה במקום אחר ויאמין בו שהוא מסוגל לצמצם פערים.
2. בעוד 10 שנים, הוא יהיה אחראי לנגב את פיו ופניו, לא אצטרך לומר את דעתי ולהפחיד אותו שלא יתקרבו אליו.
כמו כן, הוא ידע להבין מדוע איני רוצה שיפגש עם חבר מסויים. וברור שהוא ידע ויבין את השפה המדוברת והכתובה, כי הוא יהיה בהבשלה אחרת.
3. חוששת מכך שיפגעו בו או ינצלו אותו.
אני רוצה שהילד ילך לשירותים אבל הוא לא מצליח לעשות שם והוא רוצה רק טיטול
אבל בעוד שנה אני בטוחה שכבר ילך כי לא יהיה ברירה הוא כמעט בן שלוש והוא אומר שילך אז.. ואני מקווה שזה יהיה כך אבל לא יודעת איך זה יקרה באמת
1. מתקשה אבל מנסה. 2. מצליחה בגדול. 3. מהסביבה שאני נמצאת ורואה איך הבנות מתלבשות כל פעם פחות צנוע. והיצר הרע לא מוותר…וגם שבעלי כופה את דעתו ולא עובד מול הילדה בשיחה רגועה ונעימה יותר.
עוד שנה הילד שלי לא עצבני ובוכה כשהוא חוזר מהגן. לא דורש ממני דברים כאן ועכשיו. ילד סבלני. ומתון. לא משתולל כשזה לא במקום . שמח . יודע לבקש דברים יפה . רגוע. שומע ומבין בפעם הראשונה. לא בודק גבולות כל הזמן. בעוד 10 שנים הילד שלי נער יפה וטוב לב רגוע ושלו שמח. מוכשר . מצליח בכל מעשה ידיו . חכם. אוהב טבע . וחיות. ראש טוב תלמיד חכם. חברותי .
3. שהוא בעייתי. שהוא יהיה ממורמר. שהוא מצפה ממני יותר מידי. שהוא יבוא אליי בתלונות .שהוא ישנא אותי . אני רוצה ילד שיאהב אותי. שהוא יהיה שמח. ולא מתלונן . ושייקח אחריות . ולא יבכה מייאוש אם משהו לא מסתדר לו. אלה ינסה לתקן. בסבלנות. ויהיה שמח בחלקו
1.אני רואה את הילדה שלי בוד שנה, טיםה יותר גדולה.יותר עם יציבות אבל עדין אני צריכה לשים עין עליה, להזכיר לה את הדברים.
2.ובעוד 10 שנים אני רואה אותה גדולה, קצת אובססיבי, בגלל כל הדיבורים, והזכרות וגבולות ששמתי עליה.היא לא תאכל עם הידיים בגלל שהיא הבינה שכבר לא מתאים לה אבל אם היא לבד תמשיך לאכל כמה דברים עם היד.
היא אולי לא תעשה מעמד ברחוב עם צעקות ובכיות..אבל תהיה קצת ביישנית…
3.משחוסם אותי להאמין בילדה שלי זה שחושבת שהיא לא כיולה לשלוט על עצמה.אין לה סביבה רגועה שמעניקה לה הכח והרוגע כדי להתנהג וללכת בחיים ברוגע.מרגישה שיש לה הרבה עצבים ותוכה ובתוכי.
חסרה םי הרבה אהבה ואמונה כלפיה.
1. אני רואה ומקווה בעזרת השם שיתמודדו ויכינו לבד שיעורים.
2. אני רואה אותם מצליחים.
3. מרוב שהם אומרים שהם לא יודעים ואמא תעזרי לנו נראה שהם לא מאמינים בצמם, עם כל התסכול שלי שהם לא מצליחים לבד אני משתדלת לשדר להם שאני מאמינה בהם שיצליחו לבד, ופחד שבעוד שנה ויותר לא אראה את זה קורה אלא חלילה נשאר אותו דבר.
יש לי ילדה שמאד מפחדת. בלילה אם אני נמצאת בסלון, היא לא תלך לחדר לבד… וכן לא נותת לי להרדם לפניה ומבקשת כל לילה שאבטיח לה שלא אסגור את הדלת של החדר שלי…
בעוד שנה אני רואה אותה באותו מצב
בעוד 10 שנים… היא תהיה בת 18… חושבת שיהיה הרבה הרבה יותר טוב… אבל לא יודעת אם 100%
אני חושבת שזה בגלל שפחד לא לגמרי בשליטה שלנו… אנחנו מתחילות לדמיין ולדמיין ואפילו שאנו מנסים להרגיע את עצמינו, לא תמיד זה עובד… במיוחד לגבי פחד מגנבים… אנו גרים בברזיל ותמיד שומעים סיפורים על גנבים… אז למה שהיא תחשב שזה קורה רק לחברות ורק לה לעולם לא יקרה?? (גם אני מפחדת אם אני נמצאת ברחוב ויש באזור גוי שנראה מסוכן…) אולי אני המשדרת את הפחד??
יש לי ילדה שמאד מפחדת. בלילה אם אני נמצאת בסלון, היא לא תלך לחדר לבד… וכן לא נותת לי להרדם לפניה ומבקשת כל לילה שאבטיח לה שלא אסגור את הדלת של החדר שלי…
בעוד שנה אני רואה אותה באותו מצב
בעוד 10 שנים… היא תהיה בת 18… חושבת שיהיה הרבה הרבה יותר טוב… אבל לא יודעת אם 100%
אני חושבת שזה בגלל שפחד לא לגמרי בשליטה שלנו… אנחנו מתחילות לדמיין ולדמיין ואפילו שאנו מנסים להרגיע את עצמינו, לא תמיד זה עובד… במיוחד לגבי פחד מגנבים… אנו גרים בברזיל ותמיד שומעים סיפורים על גנבים… אז למה שהיא תחשב שזה קורה רק לחברות ורק לה לעולם לא יקרה?? (גם אני מפחדת אם אני נמצאת ברחוב ויש באזור גוי שנראה מסוכן…) אולי אני המשדרת את הפחד??
לגבי השאלה -מהן האמונות שחוסמות אותי מלהאמין בילד
לעיתים זה יושב על העבר שלנו בתור ילדות
נערות ,בחורות סמינר
לא תמיד ההורים שחררו במובן החיובי והאמינו
בצעדים או בדעות שלנו
והנה אנחנו כבר אימהות ופתאום זה פוגש אותנו שאנחנו רוצות לתת אמון בילדים שלנו ….
אנחנו צריכות המון כלים כדי לא לעשות טעויות