תחומים לשיחרור:
1. הצורה שבה הם משחקים במרפסת, לפעמים אני חוששת שמהאופן שבו הם משחקים המשחק ישבר או ייפגם, ואני מוצאת את עצמי מעירה שוב ושוב, והם חוזרים על אותן הפעולות שוב ושוב, ואז אני כבר מתרגזת ומתייאשת מראש כאשר אני מבקשת לשחק בצורה הולמת.
2. הצורה שבה אחד הילדים מלכלך בקביעות את פניו, לא משנה כמה אני אעיר ואסביר זה חוזר על עצמו והוא לא לוקח אחריות על הנראות החיצונית של פניו.
3. האופן שבו הם משחקים עם האח הקטן.
פחדים וחששות:
1. שהמשחקים שהשקענו בהם ישברו או יהרסו.
2. קול פנימי שלוחש לי שהנראות של הילד מייצגת אותי.
3. שלא יפצע או יקבל מכה.
מענה, בעיקר ע'י משפטי חיזוק:
1.פרנסה משמיים, אם יתקלקל ה' יסייע בידינו להביא עוד.
2. הוא יגדל וילמד להיות אחראי על הניקיון של עצמו.
3.האח הקטן ירכש כלים לחיים, כיצד להתמודד וכן לפנות אלי בעת הצורך.
מיטל אברהם
4 years לפני
-אני מסוגלת לשחרר בשעת המשחק של הילדים- מסוגלת לומר שאפשר לשחק מבולגן כי זה באמת הכיף שלהם
– הפחד והחשש שלי שהכל ישאר לי לסדר כי קשה להם למיין ממש את כל הבלאגן שיצרו
– אפשר להנחות אותם ולעזור להם וכך לכוון אותם איך להשתלט על הבלאגן שיצרו
טלי
4 years לפני
לא מסוגלת לשחרר בנושאים רוחניים כי אני מפחדת שהם יעשו שגיאות שיעלו להם ביוקר.
בנושאים גשמיים מסוגלת לשחרר הרבה יותר
בתאל
4 years לפני
אני מסוגלת לשחרר בתחומים רוחניים הרבה יותר מגשמיים.הפחדים והחששות שלי שיגדלו לא מסודרים ונקיים זה לגמרי מגיע מאמונות ילדות..והלוואי שאצליח לשנות את זה .המענה הוא באמת להגיד לעצמי שאין ברירה אלה לשחרר. ולתת להם לקחת אחריות על המעשים שלהם כי אני לא יכולה לשלוט בהם והם אנשים בפני עצמם .
ציפורה
4 years לפני
1. בתחום האכילה. שהילד יאכל מה שמתאים לו (מהמגוון שמוצע באותה הארוחה). לאפשר התארגנות אישית בבוקר בלי פיקוח שלי ותזכורות. בתחום הרוחני לא להזכיר לבנים כל דקה שהכיפה אינה על הראש, אכילה עם כף ולא עם הידיים.
2. הפחדים והחששות שלי הם: שהילד יעדיף כל פעם רק פירות וירקות (ויותר מכך ממתקים), שהילד ימשוך זמן עם ההתארגנות האישית ובסוף יפספס את זמן היציאה מהבית לגן, שהכיפה תרד לגמרי מהראש ואפילו לא יפריע להם, מרוב שנוח לאכול עם הידיים זה ייקבע כצורת האכילה היחידה.
3. אצפה שוב בסרטון של בתיה ואשנן לעצמי שהאחריות היא שלהם. אאמין שהילד יהיה פתוח לטעום טעמים חדשים ולא רק פירות/ירקות. ארגיע את עצמי שעניין הכיפות זה רק בגלל התעמקות יתרה במשחק אבל בתכלס זה כמובן חשוב להם. אבדוק סביבי ואנסה למצוא אפילו מבוגר אחד שעדיין אוכל עם הידיים. מן הסתם שאין ולכן גם בני ייגמל מזה😉 באחריותו הבלעדית!
1. בד"כ הגשמיים. 2. לגבי הרוחני. שחס ושלום שלא יהיו דתיים. 3. ממש לא יודעת. כי אוליי זו צריכה להיות בחיקה שלהן?
פריידי
4 years לפני
מצליחה לשחרר כמעט לגמרי בסדר,ניקיון,משחקים, וכו',!אבל שהם כשובבים עומדים על גבול המסוכן הן בגשמיות. והן ברוחניות!קשה לי אני מפחדת שלא יקרה להם משהו.
מנסה לחזק את עצמי שהשם שומר אליהם וכל מיני דברים אמונה.שומר פתאים ה' וכדו'.וגם מנסה הרוגע לנווט אותם.
דניאלה
4 years לפני
קשה לי לענות על שאלה מספר אחת.. וכן על שאר השאלות.
כיוון שברגע שאני שלווה ורגועה אז הכל זורם טוב .
אבל כשהראש שלי עמוס בטרדות החיים המבורכות תודה להשם,
אז לפעמים (לרוב) אין לי פנאי בראש.. וזה מה שגורם לכל ה"ברדק" אחר כך, חוסר הקשבה וכו'..
חד משמעית הכל תלוי בנו האמהות… ב"ה מתיש.. חחח
ומצפוני 🙁
יהודית
4 years לפני
1. שהילדים יאספו את המשחקים לבד.
2. הפחד שלי הוא שאם הם לא יאספו הם יגדלו פרזיטים שלא יודעים לנקות אחרי עצמם ולא יודעים לעבוד ולעזור בבית( כי יש לנו עוזרת הרבה שעות שמנקה ומסדרת והכל מצד אחד, ורוצה מצד שני שהם לא יגדלו כילדים שלא יודעים לעזור בבית רק בגלל שיש עוזרת שעושה את זה)
3. לא יודעת איך לתת לפחד הזה מענה. אולי להגיד לעוזרת לא לאסוף בכלל את המשחקים שלהם? אבל זה לא כל כך הגיוני כזו בקשה… כי אחרי הכל אני כן צריכה שהיא תנקה את החדר ואיך היא תנקה אם הכל מבולגן? זה עונש בשבילי כשהחדר לא נקי, לא בשביל הילדים…. אשמח לעזרה בנושא
חיה מושקא
4 years לפני
1) אני מוכנה לשחרר על עניין התפילה למרות הקושי בדבר
*שיקחו אחראיות להתלבש בלי תזכורת בשבת בבוקר
*לפני השינה להיות מוכנים אם הכל ליום המחרת
2)הפחדים הם שלא יתפללו ולאט לאט יתנו לעצמם חופש מקבלת עול מלכות שמיים.
*הפחד שישארו עד מאוחר אם פיגמה וממיילא היום נשרך לו עד שעות מאוחרות בלי לצאת מהבית
*הפחד שלי שלא יכינו נטלה ליד המטה או בגדים שצריכים ואז הבוקר אני אצטרך להיות בלחץ בגלל שהם לא מצאו את המכנס או כל דבר שצריכים לקחת לכתה.
3)להאמין שהם רוצים בתפילה, וזה נותן להם חיבור אם ה״ מעצמם אז אם אשכנע זה ימאס להם אבל אם יגיע מעצמם זה כבר הצלחה שלהם להתחבר לה״!
*כשהם שומעים שחמי וחמתי מגיעים הם מתלבשים תוך 10 דק! אז אם הם יכולים בסיטואציה הזאת גם כל בוקר זה אפשרי
*להבין שאחראיות של הנטילת ידיים בבוקר היא שלהם ולגבי הבגדים אשתדל לא להתערב ולהאמין בהם שיסתדרו לבד בלי העזרה שלי
מעיין
4 years לפני
1. #מסוגלת לשחרר בתחום הגמילה בלילה- אני לימדתי אותה להתפנות לפני השינה, לא לשתות הרבה וכו.. אחריות שלה להצליח ולקום יבשה או במידה ופספסה להחליף בגדים באופן עצמאי (כ
#מסוגלת לשחרר משחק חופשי עם חברים וגם לבד בבית, היא אחראית על הזמן הפנוי שלה, אני יכולה להיות איתה בזמן איכות ולשחק איתה עם מתאים לי, אבל זה לא כדי להעסיק אותה זה נטו כדי לחזק את הקשר שלנו ולפתח אתה דידקטית ורגשית.
#מסוגלת לשחרר אותה ולא לדאוג אם תפגע מחברים.
2. פחדים וחששות- # שיפגע לה הדימוי העצמי כשתראה שמפספסת תדיר. שתתקרר אם לא תחליף בגדים מהר, שיהיה לה קר, שלא תסתדר.
#שתשתעמם ולא תעשה כלום מאז שתחזור מהגן ועד שתלך לישון, שתבכה הרבה ותדבק אליי בחוסר מעש, שתעשה שטויות שתמרח על המיטה, רצפה ועוד..
# שכאשר תשחק עם חברים- יפגעו בה פיזית או מילולית, לא ישתפו אותה תרגיש דחויה, לא יהיה מבוגר אחראי שיעזור לה..
3. # אדריך אותה לפני הלילה- שאם צריכה לשירותים שתקום, ושלא כדאי לשתות לפני השינה.. שאם היא מרגישה רטובה שתחליף בגדים , תחזור לישון ותקח שמיכה חדשה.
# רעיונות למשחק חופשי, אשלח אותה לחברים שמכירה היטב, אזמין לכאן חברים ואתרחק מהם, אתן לה את האפשרות לשחק עם עצמה ואעודד אותה.
# אגיד לה שאם מישהו פוגע בה שתגיד לו מה שאמא היתה אומרת, שלא תתייחס לכל דבר.
Anonymous
3 years לפני
1) לסדר את המשחקים אחרי שהיא שחקה, להרים הצלחת שלה מהשלחן
היא באמת אחראית ועצמאית אבל יש לי הבעיה (ב"ה לכאילו בעיות 🙂 שיש לי עוזרת – אז אם היא לא תעשה את זה העוזרת פשוט עושה את זה בסוף היום והם יודעים את זה… איך מתייחסים לדברים כאילו? ששחררתי ולא עשו את זה ואז העוזרת או אני בסוף היום מנקה את הבלגן?
שהיא תבחר בגדים – קליפס וקוקוס.
2) שאם אני לא משחררת היא תשתדל לברוח מהמשימה ובסוף זה קורה בלי שהיא עשתה
שאם היא בוחרת – תבחר בגדים לא מתאימים (והפחד שלי זה כשהייתי קטנה והייתי עושה אותו דבר ואמא שלי היתה ממש משוחררת אבל אני בתמונות נראית…. 🙂 וגם אנחנו לא מסוגלים לראות ילדים שנראים כאילו "מוזנחים" או חנוקים (וזה גם בגלל תמונה שקבלנו כשהיינו קטנים) אולי שאנשים ישפטו אותנו? (וזה נכון שאנשים שופטים-הסביבה והמשפחה)
3) מענה – אני תקועה שמה לגבי העזרה
לגבי הנראות שלה אני צריכה ממש לחזק את האמון בה ולשחרר והבטחון עצמי שלי מול הסביבה שלי
פנינה
3 years לפני
אם הבנים שלי לא מוכנים בזמן בבוקר, הפחד הוא שיפסידו את ההסעה ולא יהיה מי שישאר איתם כי אני הולכת לעבדה. אז כל היום יתחיל ברגל שמאל אם אני אצתרך לקחת אותם ואאחר לעבודה.
תחומים לשיחרור:
1. הצורה שבה הם משחקים במרפסת, לפעמים אני חוששת שמהאופן שבו הם משחקים המשחק ישבר או ייפגם, ואני מוצאת את עצמי מעירה שוב ושוב, והם חוזרים על אותן הפעולות שוב ושוב, ואז אני כבר מתרגזת ומתייאשת מראש כאשר אני מבקשת לשחק בצורה הולמת.
2. הצורה שבה אחד הילדים מלכלך בקביעות את פניו, לא משנה כמה אני אעיר ואסביר זה חוזר על עצמו והוא לא לוקח אחריות על הנראות החיצונית של פניו.
3. האופן שבו הם משחקים עם האח הקטן.
פחדים וחששות:
1. שהמשחקים שהשקענו בהם ישברו או יהרסו.
2. קול פנימי שלוחש לי שהנראות של הילד מייצגת אותי.
3. שלא יפצע או יקבל מכה.
מענה, בעיקר ע'י משפטי חיזוק:
1.פרנסה משמיים, אם יתקלקל ה' יסייע בידינו להביא עוד.
2. הוא יגדל וילמד להיות אחראי על הניקיון של עצמו.
3.האח הקטן ירכש כלים לחיים, כיצד להתמודד וכן לפנות אלי בעת הצורך.
-אני מסוגלת לשחרר בשעת המשחק של הילדים- מסוגלת לומר שאפשר לשחק מבולגן כי זה באמת הכיף שלהם
– הפחד והחשש שלי שהכל ישאר לי לסדר כי קשה להם למיין ממש את כל הבלאגן שיצרו
– אפשר להנחות אותם ולעזור להם וכך לכוון אותם איך להשתלט על הבלאגן שיצרו
לא מסוגלת לשחרר בנושאים רוחניים כי אני מפחדת שהם יעשו שגיאות שיעלו להם ביוקר.
בנושאים גשמיים מסוגלת לשחרר הרבה יותר
אני מסוגלת לשחרר בתחומים רוחניים הרבה יותר מגשמיים.הפחדים והחששות שלי שיגדלו לא מסודרים ונקיים זה לגמרי מגיע מאמונות ילדות..והלוואי שאצליח לשנות את זה .המענה הוא באמת להגיד לעצמי שאין ברירה אלה לשחרר. ולתת להם לקחת אחריות על המעשים שלהם כי אני לא יכולה לשלוט בהם והם אנשים בפני עצמם .
1. בתחום האכילה. שהילד יאכל מה שמתאים לו (מהמגוון שמוצע באותה הארוחה). לאפשר התארגנות אישית בבוקר בלי פיקוח שלי ותזכורות. בתחום הרוחני לא להזכיר לבנים כל דקה שהכיפה אינה על הראש, אכילה עם כף ולא עם הידיים.
2. הפחדים והחששות שלי הם: שהילד יעדיף כל פעם רק פירות וירקות (ויותר מכך ממתקים), שהילד ימשוך זמן עם ההתארגנות האישית ובסוף יפספס את זמן היציאה מהבית לגן, שהכיפה תרד לגמרי מהראש ואפילו לא יפריע להם, מרוב שנוח לאכול עם הידיים זה ייקבע כצורת האכילה היחידה.
3. אצפה שוב בסרטון של בתיה ואשנן לעצמי שהאחריות היא שלהם. אאמין שהילד יהיה פתוח לטעום טעמים חדשים ולא רק פירות/ירקות. ארגיע את עצמי שעניין הכיפות זה רק בגלל התעמקות יתרה במשחק אבל בתכלס זה כמובן חשוב להם. אבדוק סביבי ואנסה למצוא אפילו מבוגר אחד שעדיין אוכל עם הידיים. מן הסתם שאין ולכן גם בני ייגמל מזה😉 באחריותו הבלעדית!
1. בד"כ הגשמיים. 2. לגבי הרוחני. שחס ושלום שלא יהיו דתיים. 3. ממש לא יודעת. כי אוליי זו צריכה להיות בחיקה שלהן?
מצליחה לשחרר כמעט לגמרי בסדר,ניקיון,משחקים, וכו',!אבל שהם כשובבים עומדים על גבול המסוכן הן בגשמיות. והן ברוחניות!קשה לי אני מפחדת שלא יקרה להם משהו.
מנסה לחזק את עצמי שהשם שומר אליהם וכל מיני דברים אמונה.שומר פתאים ה' וכדו'.וגם מנסה הרוגע לנווט אותם.
קשה לי לענות על שאלה מספר אחת.. וכן על שאר השאלות.
כיוון שברגע שאני שלווה ורגועה אז הכל זורם טוב .
אבל כשהראש שלי עמוס בטרדות החיים המבורכות תודה להשם,
אז לפעמים (לרוב) אין לי פנאי בראש.. וזה מה שגורם לכל ה"ברדק" אחר כך, חוסר הקשבה וכו'..
חד משמעית הכל תלוי בנו האמהות… ב"ה מתיש.. חחח
ומצפוני 🙁
1. שהילדים יאספו את המשחקים לבד.
2. הפחד שלי הוא שאם הם לא יאספו הם יגדלו פרזיטים שלא יודעים לנקות אחרי עצמם ולא יודעים לעבוד ולעזור בבית( כי יש לנו עוזרת הרבה שעות שמנקה ומסדרת והכל מצד אחד, ורוצה מצד שני שהם לא יגדלו כילדים שלא יודעים לעזור בבית רק בגלל שיש עוזרת שעושה את זה)
3. לא יודעת איך לתת לפחד הזה מענה. אולי להגיד לעוזרת לא לאסוף בכלל את המשחקים שלהם? אבל זה לא כל כך הגיוני כזו בקשה… כי אחרי הכל אני כן צריכה שהיא תנקה את החדר ואיך היא תנקה אם הכל מבולגן? זה עונש בשבילי כשהחדר לא נקי, לא בשביל הילדים…. אשמח לעזרה בנושא
1) אני מוכנה לשחרר על עניין התפילה למרות הקושי בדבר
*שיקחו אחראיות להתלבש בלי תזכורת בשבת בבוקר
*לפני השינה להיות מוכנים אם הכל ליום המחרת
2)הפחדים הם שלא יתפללו ולאט לאט יתנו לעצמם חופש מקבלת עול מלכות שמיים.
*הפחד שישארו עד מאוחר אם פיגמה וממיילא היום נשרך לו עד שעות מאוחרות בלי לצאת מהבית
*הפחד שלי שלא יכינו נטלה ליד המטה או בגדים שצריכים ואז הבוקר אני אצטרך להיות בלחץ בגלל שהם לא מצאו את המכנס או כל דבר שצריכים לקחת לכתה.
3)להאמין שהם רוצים בתפילה, וזה נותן להם חיבור אם ה״ מעצמם אז אם אשכנע זה ימאס להם אבל אם יגיע מעצמם זה כבר הצלחה שלהם להתחבר לה״!
*כשהם שומעים שחמי וחמתי מגיעים הם מתלבשים תוך 10 דק! אז אם הם יכולים בסיטואציה הזאת גם כל בוקר זה אפשרי
*להבין שאחראיות של הנטילת ידיים בבוקר היא שלהם ולגבי הבגדים אשתדל לא להתערב ולהאמין בהם שיסתדרו לבד בלי העזרה שלי
1. #מסוגלת לשחרר בתחום הגמילה בלילה- אני לימדתי אותה להתפנות לפני השינה, לא לשתות הרבה וכו.. אחריות שלה להצליח ולקום יבשה או במידה ופספסה להחליף בגדים באופן עצמאי (כ
#מסוגלת לשחרר משחק חופשי עם חברים וגם לבד בבית, היא אחראית על הזמן הפנוי שלה, אני יכולה להיות איתה בזמן איכות ולשחק איתה עם מתאים לי, אבל זה לא כדי להעסיק אותה זה נטו כדי לחזק את הקשר שלנו ולפתח אתה דידקטית ורגשית.
#מסוגלת לשחרר אותה ולא לדאוג אם תפגע מחברים.
2. פחדים וחששות- # שיפגע לה הדימוי העצמי כשתראה שמפספסת תדיר. שתתקרר אם לא תחליף בגדים מהר, שיהיה לה קר, שלא תסתדר.
#שתשתעמם ולא תעשה כלום מאז שתחזור מהגן ועד שתלך לישון, שתבכה הרבה ותדבק אליי בחוסר מעש, שתעשה שטויות שתמרח על המיטה, רצפה ועוד..
# שכאשר תשחק עם חברים- יפגעו בה פיזית או מילולית, לא ישתפו אותה תרגיש דחויה, לא יהיה מבוגר אחראי שיעזור לה..
3. # אדריך אותה לפני הלילה- שאם צריכה לשירותים שתקום, ושלא כדאי לשתות לפני השינה.. שאם היא מרגישה רטובה שתחליף בגדים , תחזור לישון ותקח שמיכה חדשה.
# רעיונות למשחק חופשי, אשלח אותה לחברים שמכירה היטב, אזמין לכאן חברים ואתרחק מהם, אתן לה את האפשרות לשחק עם עצמה ואעודד אותה.
# אגיד לה שאם מישהו פוגע בה שתגיד לו מה שאמא היתה אומרת, שלא תתייחס לכל דבר.
1) לסדר את המשחקים אחרי שהיא שחקה, להרים הצלחת שלה מהשלחן
היא באמת אחראית ועצמאית אבל יש לי הבעיה (ב"ה לכאילו בעיות 🙂 שיש לי עוזרת – אז אם היא לא תעשה את זה העוזרת פשוט עושה את זה בסוף היום והם יודעים את זה… איך מתייחסים לדברים כאילו? ששחררתי ולא עשו את זה ואז העוזרת או אני בסוף היום מנקה את הבלגן?
שהיא תבחר בגדים – קליפס וקוקוס.
2) שאם אני לא משחררת היא תשתדל לברוח מהמשימה ובסוף זה קורה בלי שהיא עשתה
שאם היא בוחרת – תבחר בגדים לא מתאימים (והפחד שלי זה כשהייתי קטנה והייתי עושה אותו דבר ואמא שלי היתה ממש משוחררת אבל אני בתמונות נראית…. 🙂 וגם אנחנו לא מסוגלים לראות ילדים שנראים כאילו "מוזנחים" או חנוקים (וזה גם בגלל תמונה שקבלנו כשהיינו קטנים) אולי שאנשים ישפטו אותנו? (וזה נכון שאנשים שופטים-הסביבה והמשפחה)
3) מענה – אני תקועה שמה לגבי העזרה
לגבי הנראות שלה אני צריכה ממש לחזק את האמון בה ולשחרר והבטחון עצמי שלי מול הסביבה שלי
אם הבנים שלי לא מוכנים בזמן בבוקר, הפחד הוא שיפסידו את ההסעה ולא יהיה מי שישאר איתם כי אני הולכת לעבדה. אז כל היום יתחיל ברגל שמאל אם אני אצתרך לקחת אותם ואאחר לעבודה.