כבודו של הרגש שלנו מונח במקומו ואל לנו לזלזל בו כלל,

אם אני מרגישה כעס/דאגה או כל רגש אחר, אני צריכה לתת לו כבוד.

התעסקות בחוסר השלמה כואבת עם רגשותינו

כדי—-

כדי שאוכל לתת לרגש של הילד שלי את מלא הכבוד המגיע לו,

מה הקשר???  הסבר קצר כדי שנהיה שלמות עם ההחלטה ונהיה מסוגלות לכבד את הרגש שלנו באמת,

מרגישות לפעמים דאגה מכרסמת על שלום הילד?

אנחנו מנסות להלחם ברגש והקול הפנימי אומר לנו:

'לא בסדר… מה את דואגת? את לא נותנת בו אמון, לא סומכת עליו

מה יגידו מנחות ההורים? והסבתא? והשכנה הידענית והצדקנית?'

אנחנו מרגישה חוסר נוחות נוראית עם הרגש הזה,

מה קורה כאן?

אנחנו לא באמת מתמקדת בילד ובעיקר- ברגשותיו

כי אנחנו עסוקות ברגשות שלנו,

ונגיעה ברגש נוסף?

כעס!

כעס שאנחנו מרגישות כלפי הילד.

מלחמת חורמה זו הגדרה עדינה למערכת שמתנהלת נגד הכעס,

ובדרך אנחנו מתפרצות, לא מבינות ובעיקר כועסות על הכעס

והכי פחות –

מכבדות את הרגש של הילד.

רגש יקר, כולי כבוד אליך:)

כשאנחנו נכבד את הרגש שלנו, כן כן, זה הדואג/כועס/חסר אונים

ולא נכתוש אותו בלי סוף והוא יתרבה כמו הצפרדעים במצרים…

נהיה פנויות, פנויות ורגועות לכבד את הרגש של הילד, לשים לב אל הנשמה,

ונאמר לעצמינו-

זה בסדר שאני כועסת/דואגת, אני מכבדת אותך רגש,

ואז אני אפתח את עיני סביבי ואשים לב לרגשות הילד.

אז בואו נכבד ונצא למסע לגילויים מפתיעים.