מה הטעות במחמאות האלה? למה זה כל כך צורם?
פגשתן אותה?
את החברה הזאת שעל כל דבר יש לה מה להחמיא.
את מספרת לה שאת לקחת את הבת שלך לגן
ועכשיו את בדרך לקניות,
והיא-
"איזה אמא גדולה מהחיים, איזה מסירות לקחת את הבת שלך לגן?"
כאילו מה היא חשבה לעצמה שהבת בת השנה וחצי תלך לבד?
"את הולכת לקניות? ה' כל כך אוהב שאת מפרגנת את זה לעצמך, איזה מהממת שאת!"
כן, מאוד מהממת שאני יוצאת לי ביום בהיר, שאפו לעצמי:)
"וואו איך את משמחת אותי שאת מדברת איתי, כל הכבוד לך ששמת לב…"
טוב, שחררי אותי בבקשה (בלב כמובן, לא בקול, חח)
אז אחרי שנפרדנו לשלום מהחברה
כמה מעיק זה מרגיש, מקטין ואפילו משפיל, או גם גיחוך וחוסר כנות גם מעורבבים שם?
אז תעצרו שניה, תחשבו על הילד החמוד שמקבל מחמאות על זה שהוא הניח את הפיג'מה במקום
כאילו הוא הוריד את הירח ומלאכים מתלווים אליו.
או שהוא עשה ש"ב וכל הסבתות בשמים רוקדות יחד איתו.
זה מעיק, זה לא אמיתי, מקטין ומשפיל ולא מתקבל על הילד בכנות.
איך להחמיא?
איך כן להחמיא?
באמת, במילים קצרות ופשוטות והעיקר מהלב.
הנחת במקום? שימחת אותי
סידרת? נעים לי להכנס לחדר. תודה!
כיף לראות את שיעורי הבית שלך.
וכן על זו הדרך.
איך להתייחס לכישרונות?
כישרונות?
במקום להחמיא עליהם החמיאי על התוצר, או המעשה על העמל שעמל הילד.
כישרונות- הם כלים שקיבל מהבורא כדי לעשות איתם את הנכון והראוי.
